פסק-דין בתיק ת"א 43545-06

1.         התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בתאריך 16.02.04 והיו מעורבים בה שני רכבים: פרטית התובעת וטרקטור הנתבע. מדובר בטרקטור כבד לו שתי כפות, מלפנים ומאחור (ראה תמונות הטרקטור שצורפו לחוות דעת בוחן הנתבע, נ/2; עדות הנתבע בעמ' 17 שורות 9 - 10).

התביעה הוגשה בשנת 2006, אך ההליכים בה נמשכו זמן רב, בין היתר בשל ניסיונות לפשרה בין הצדדים, ומאחר ועד התובעת לא התייצב לעדות עד שהוצא נגדו צו הבאה. וכך, העדים העידו על נסיבות התאונה מספר שנים לאחר התרחשותה, ולכך אתייחס להלן.

2.         התובעת טוענת שעובר לתאונה נסע רכבה כדין בנתיב השמאלי שבכביש, לפתע התפרץ לנתיב נסיעתו הטרקטור, שסטה במפתיע מהנתיב הימני לשמאלי, ופגע ברכבה. הנתבע טוען שהטרקטור לא סטה מנתיב נסיעתו, ובעת התאונה היה הטרקטור בעצירה מוחלטת בנתיב הימני. רכב התובעת הוא שסטה ימינה, פגע בטרקטור ונפגע.

בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים חמורים, והוא הושבת. התובעת שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח לפי ערך הרכב בניכוי השרידים, בסך 90,807 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה. מכאן תביעתה. יצויין כי הטרקטור עצמו לא ניזוק בתאונה.

3.         כל צד העיד מטעמו את נהג הרכב ובוחן תנועה. הוגש גם דו"ח פעולה שנערך על ידי שוטר שהגיע למקום לאחר התאונה, ובו משורטטים שני כלי הרכב כפי שנמצאו על ידי השוטר לאחר התאונה.

לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והמסמכים הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה גרסתה. להיפך, ועל פי מאזן ההסתברויות, הוכיח הנתבע גרסתו. אפרט מסקנותיי.   

4.         התובעת טענה כי מאחר והנהג מטעמה התייצב לעדות רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, ברי כי הוא עד שאינו מעוניין בתוצאות ההליך, על כן משקל עדותו רב. אינני מקבלת טענה זו. ישנן מספר סיבות אפשריות לסירובו של עד התובעת להתייצב בבית משפט ולספר את הידוע לו. האפשרות לפיה העד מסרב לשתף פעולה עם התובעת מאחר והוא נטול אינטרס בתיק, היא רק אחת האפשרויות. ישנן גם אפשרויות אחרות, בהן אי רצונו של העד להעיד ולהיחקר על גרסתו. העד לא נשאל על שום לא התייצב לעדות, ולפיכך אינני מייחסת משקל לכך שהוא העיד רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. העדות תישקל לגופה, כשם שתישקל לגופה עדות הנתבע.

5.         הראיות מזמן אמת הן עדויות שני הנהגים המעורבים, ודו"ח פעולה שנערך על ידי שוטר שעבר במקום ובו תיאור מצב הרכבים כפי שנמצאו על ידו. מהאמור בדו"ח עולה שהרכבים לא הוזזו ממקומם טרם הגעת השוטר, ומכאן שהאמור בדו"ח משקף את מנח הרכבים בתום התאונה. לפי האמור בדו"ח "... הבחנתי בטרקטור שעמד בנתיב הימני.... ורכב טרנספורטר (= רכב התובעת) ..... שעמד בנתיב השמאלי כשהוא פגוע בצידו הימני על צד הכף השמאלית של הטרקטור.....". השוטר גם שרטט את הרכבים. לפי הנראה בשרטוט, הטרקטור נמצא כולו בנתיב הימני כשהוא מיושר בנתיב ופניו לפנים, ורכב התובעת מצוי בנתיב השמאלי, בסטייה חדה ימינה כשהפינה הקדמית ימנית שלו פוגעת בטרקטור.

מדו"ח השוטר עולה לכאורה שרכב התובעת הוא שסטה ימינה לנתיב נסיעת הטרקטור, כגרסת הנתבע. אלא שהתובעת טוענת שמצב הרכבים בתום התאונה, אינו משקף את נסיבות התאונה, מאחר וכתוצאה מהפגיעה נהדפו שני הרכבים ימינה, הטרקטור חזר לנתיב נסיעתו המקורי ורכב התובעת סבב ימינה.

לפיכך אפנה לבחינת יתר הראיות.    

6.         נהג רכב התובעת העיד שהוא נהג רכבו בנתיב השמאלי, ואותה עת בנתיב הימני היתה שיירת משאיות. הוא התקרב לרמזור בנסיעה איטית, אולי 10 קמ"ש, מאחר והאור בו היה אדום. סמוך לרמזור, 10 - 15 מ' לפניו, סטה לפתע הטרקטור מהנתיב הימני לשמאלי ופגע ברכבו. לאחר הפגיעה הטרקטור חזר חזרה לנתיב הימני תוך שהוא "סוחב" עימו את מנוע הרכב (עמ' 24 שורות 11 - 18). בחקירתו הנגדית הבהיר נהג התובעת שהוא לא ראה את הטרקטור חוזר לנתיב הימני, אלא את כף הטרקטור חוזרת לאחור (עמ' 25 שורות 24 - 26), ואת הטרקטור עצמו, להבדיל מהכף, הוא לא ראה (עמ' 25 שורה 32).  

הנתבע העיד שהוא נהג את הטרקטור בנתיב הימני, כפי שהוא נוהג מידי יום. רכב התובעת סטה ימינה ועם צידו הימני קדמי פגע בפינה השמאלית של כף הטרקטור. הנתבע שלל כל אפשרות לניסיון עקיפה, וטען שמהירות הנסיעה המרבית של הטרקטור היא 25 קמ"ש, הוא אינו יכול לעקוף, ומעולם לא ביצע עקיפה עם הטרקטור (עמ' 15 שורות 7 - 14).  

7.         כאמור, דו"ח הפעולה שערך השוטר אינו תומך בטענה לפיה הטרקטור סטה שמאלה, אך התובעת טוענת שהטרקטור נהדף חזרה לימין כתוצאה מהפגיעה. לפיכך, טענת נהג התובעת כי הוא ראה את הטרקטור חוזר חזרה לנתיב נסיעתו, היא טענה מהותית ביותר. אלא שדווקא לגבי טענה זו, עדות העד לא היתה עקבית. כמובא לעיל, בעדותו הראשית, העיד הנהג כי הטרקטור חזר ימינה, כדבריו: " פתאום נכנס באוטו שלי ובסוף הוא לא עומד הוא רוצה לחזור חזרה ימינה..." (עמ' 24 שורה 18). בחקירתו הנגדית העיד העד עדות שונה, ולפיה, הוא לא ראה את הטרקטור חוזר לאחור אלא את כף הטרקטור, כדבריו: " הוא רצה לחזור אחורה ... טרקטור לא צריך לנסוע אחורה , אני ראיתי שהוא לקח את הכף לאחור, לא ראיתי שהוא גם לקח את הטרקטור עצמו לאחור" (עמ' 25 שורות 25 - 26). ובהמשך: " אני ראיתי את הכף, לא ראיתי את הטרקטור" (עמ' 25 שורה 32). מכאן שדווקא לגבי הנקודה החשובה שנועדה לבסס את טענת התובעת, כי הטרקטור נהדף חזרה לימין כתוצאה מהמכה שקיבל, העדות אינה עקבית.

שתי נקודות נוספות ראויות לציון בהקשר זה. האחת, הטענה לפיה נהג התובעת ראה את הטרקטור, או את כף הטרקטור, חוזרים ימינה לאחר הפגיעה, אינה מוצאת ביטוייה לא בהודעה הכתובה שמסר העד לחברת הביטוח סמוך לאחר התאונה (ת/4) ולא בכתב התביעה. השנייה, הפגיעה שנפגע רכב התובעת היא פגיעה חזקה, והעד העיד שהוא פונה לבית החולים (עמ' 24 שורה 19). בנסיבות אלו, קשה לקבל טענה כי העד זוכר את הטרקטור, או את כף הטרקטור, חוזרים לימין מיד לאחר הפגיעה. 

המסקנה היא שאין בעדות נהג התובעת כדי לבסס את הטענה שהטרקטור נהדף ימינה כתוצאה מהמכה שקיבל, ומטעם זה, ולא מהטעם שרכב התובעת סטה ימינה וגרם לתאונה, השוטר שהגיע למקום, מצא את הרכבים כפי שמצאם (לחוות דעת הבוחנים אתייחס להלן, בשלב זה אני בוחנת את עדויות הנהגים).

8.         אוסיף כי הרושם המתקבל הוא שנהג התובעת הבחין לפתע מולו בכף של טרקטור, אך את סטיית הטרקטור לנתיב נסיעתו הוא לא ראה. טענתו בדבר סטיית הטרקטור שמאלה, היא מסקנה שהעד מסיק, מכך שהוא ראה מולו כף של טרקטור. אומנם בחקירתו הראשית העיד הנהג כי " בצד ימין ראיתי מחפרון כמו טרקטור, עוד אני מגיע ופתאום הוא פונה שמאלה, הוא רוצה ללכת שמאלה" (עמ' 24 שורות 15 - 17), ומכאן לכאורה שהעד ראה את סטיית הטרקטור שמאלה. אלא שבחקירתו הנגדית העיד העד כך: " ש. ז " א שאתה בכלל לא ראית את הטרקטור, איפה הוא פגע בך? ת . אני ראיתי טרקטור עומד, אני לא יודע שהוא פתאום יצא. הוא פגע בצד שמאלי, הכף שלו נכנסה בצד ימני בפנים" (עמ' 25 שורות 23 - 25), ובהמשך: " אני ראיתי את הכף, לא ראיתי את הטרקטור" (עמ' 25 שורה 32). מעדות זו עולה כי העד ראה לפניו כף של טרקטור, אך הוא לא ראה את הטרקטור סוטה שמאלה. אלא שהעובדה שהעד ראה מולו כף של טרקטור מתיישבת לא רק עם סטיית הטרקטור שמאלה, אלא גם עם סטיית רכב התובעת ימינה.

9.         כאמור, הנתבע שלל את האפשרות שהתאונה נגרמה שעה שיצא לעקיפה, וטען כי מעולם לא ביצע עקיפה עם הטרקטור, שמהירות נסיעתו איטית ביותר. גם בהודעתו במשטרה טען העד כי רכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעתו. בעדותו העיד העד שבעת התאונה היה הטרקטור בעצירה מוחלטת (עמ' 15 שורה 22). כך מסר גם בהודעתו במשטרה (נ/1). טענות הנתבע לא נסתרו, ולא מצאתי בעדותו סתירות מהותיות.

ב"כ התובעת טען כי הנתבע לא זכר פרטים מהותיים ורלוונטיים, כגון מה היתה מטרת נסיעתו, מה היה המרחק בינו ובין הרכב לפניו, האם הרכבים לפניו החלו בנסיעה, ופרטים נוספים כיו"ב. אינני סבורה כי יש בכך כדי לפגום בגרסתו. כאמור בתחילתם של דברים, הדיון בתיק נדחה פרק זמן ניכר, גם בעקבות אי התייצבותו של נהג רכב התובעת. בנסיבות אלו אני מקבלת את דברי הנתבע, כי אינו זוכר את כל הפרטים לגביהם נשאל. 

10.        עד התובעת העיד שלאחר התאונה פנה אליו הנתבע, ישירות או באמצעות אחרים, פעמים רבות, וביקש ממנו שיודה באחריות לתאונה. הנתבע כפר בטענות אלו, אף שהוא הודה שהוא היה בביתו של נהג התובעת, לדבריו, כדי לבקרו עקב פציעתו. התובעת טוענת כי התנהלותו הנתבע לאחר התאונה, והעובדה שהוא טרח לבקר את נהג התובעת, מעידה כי הוא ראה עצמו אחראי לתאונה.